<h1>רבינו ירוחם מישרים נ"ד ח"א</h1>
<h2>דף יג.</h2>
כותבין אף על פי שאין מכירין כגון ש"מ שאמר מנה יש לי אצל פלוני וחליצה ומיאונין אבל דברים אחרים לא בתרא [קל"ח ע"ב] ואין כותבין אלא א"כ מכירין האנשים ואם הוחזקו שמותם בעיר שלשי' יום אין חוששין וסומכין על פי עד אח' ואפילו אשה ואפילו קרוב בתרא פירו' אם בא ואמר איש פלוני דממקום פלוני אני מעיד בכם שאני חיי' לפלוני כך עד שיוחזק שלשים יום או יביא ראיה שהוא פלוני כותבין גט לאיש בלא אשתו ושובר לאשה בלא בעלה והוא שיכיר שם האיש ושם האשה וכן כותבין שטר למוכ' אף על פי שאי' לוקח עמו אבל לא ללוקח בלא מוכר וכן ללוה בלא מלוה אבל לא למלוה בלא לוה והוא שיהא מכירן או שהוחזקו שמותיהן ואם מיחה המלוה שלא יכתבו שטר ללוה שומעין לו ופסק רב אלפס דוקא בשטרי הקנאה פירוש שלקח קנין דמאותה שעה שעבד נכסיו למלוה ואף על פי שלא לוה עדין וטורף לקוחות כדין אבל לא קנו שעשו שטר חוב בלא קנין אין כותבין שאם יבא ליד מלוה יטרוף מזמן כתיבה ולא לוה עדין וטורף שלא כדין כי לא קנו מיני' מזמן כתיבה ורש"י פירש הקנאה שמקנה לו נכסיו בין ילוה בין לא ילוה שיגבה מהם מאותו היום ותמהו על רב אלפס כי מה הפרש יש בין יש בו קנין לאין בו קנין דכיון דכתוב בשטר לוה פלוני מפלוני נשתעבדו כל נכסיו דשעבוד דאוריתא אפילו בלא קנין עדים החתומים בשטר מוציאין קול ולפיכך טורף מן הלקוחות הילכך נראה כרש"י ויש מי שפירש דברי רש"י כמו רב אלפס דלאו דוקא שכתב לו כך אלא שסתם קנין כך הוא שמשעבד עצמו כך והתוס' פסקו כאביי דעדיו בחתומיו זכין לו שאפילו בלא שטרי הקנאה כותבין ללוה בלא מלוה שטרי הקנאה פי' שלקח קנין ושעב' נכסיו למלוה בלא לוה גובה מאותו שטר אבל לא לקח קנין לא. בתרא. מציעא. אין כותבין שטרי אירוסין ונשואין אלא מדעת שניה' פי' שטרי פסיקתא כלומ' שפוסקין כמה יתן כל א' עם בנו או בתו פי' אף על פי שקנו באמירה הויא מלוה על פה עד שיכתבו. אבל לא שטר אירוסין ממש כי אינו צריך לדעתה אלא לשמה כך פסק הרבי יוסף טוב עלם ולא כרב אלפס שפסק שטר אירוסין ממש וכן שטרי אריסות וקבלנות וכן שטרי טענתא וכל מעשה בית דין וכן כל שטר שעבוד וכן שטרי ברורין בתרא. שטר ממנה שאומר מלוה עשו לי שנים מחמשים חמשים אין עושין וכן שנים מחמשים חמשים אין עושין מק' וכן מק' אין עושין מחמשי' בתרא [קע"ב ע"א] פי' ואפילו בית דין כי העדים פשיטא דאין עושין שליחותן שתי פעמים כמו שכתבתי בכמה דוכתי וכתבו המפרשים מדע' שניהם כותבין.
<h2>דף מו.</h2>
אין קונין אגב קרקע למי שאין לו קרקע והאידנא נהיגי למכתב ונתתי אותו ד' אמות קרקע אף על פי דידעי דאין לו קרקע ויש נותנין טעם לפי שא"א שאין לו ד' אמו' לקברו או בארץ ישראל ויש מקשים על זה הטעם ונותנין טעם לפי שרוב מקנים אחוזתם וסמכינן אהודאתו שהוא מודה שיש לו קרקע לחובתו אבל בימי חכמי התלמוד היו מדקדקים אם יש קרקע לו. וכתב רבינו אליהו שכבר הודה שיש לו והודאת בעל דין כק' עדים והמשעבד מקרקעי אגב מטלטלי צריך למכתב דלא כאסמכתא וטופסי דשטרי שאל"כ חיישינן שמא הסופר כתבו בלא מצות משעבד מציעא.
